בנם של ליאורה ודב. נולד ביום י"ב באב תשל"ז (27.7.1977) בקרית אתא. אח להדס, דקל ורון.

כשהיה בן שלוש, עבר עם משפחתו לקיבוץ כפר עזה בנגב הצפוני.

טל גדל והתחנך בקיבוץ כפר עזה. בן אוהב להוריו ואח קרוב ומסור לאחיו. היה ילד ונער פעיל, דעתן, חברותי ומלא שמחת חיים. הקרבה לגבול רצועת עזה - אז בשליטת ישראל - לא נחוותה כאיום בילדותו. הוא נסע באוטובוס אל חוף דוגית דרך עזה, אכל פלאפל בשוק של עזה כשביקר בו עם הוריו, ויצא עם חברים לגיחה קצרה בעזה כדי לתקן את האופניים .

עם סיום לימודיו התיכוניים התגייס לצה"ל ושירת כלוחם ביחידת שמשון (בהמשך – מוזגה עם דובדבן), ולאחר קורס חובשים שירת ביק"ל כקשר ומאבטח של סא"ל ארז גרשטיין, שנפל בפברואר 1999.

בשנת 1999 שוחרר טל משירות סדיר. בבקרים עבד בתחום החינוך בקיבוצו, ובלילות עבד בחברת התאורה וההגברה "סינקופה".

במסגרת עבודתו הכיר את מזי, שהגיעה מאשקלון לעבוד בקיבוץ. טל נישא למזי והם עברו לגור במושב מכמורת בעמק חפר, ואחר כך במושב חבצלת השרון הסמוך. במהלך השנים נולדו שלושת ילדיהם: גלי, רועי ורותם. טל היה איש משפחה למופת; בעל מסור לאשתו ואב אוהב ורגיש לילדיו. תמיד השרה עליהם ביטחון והציע חיבוק ועצה.

הוא למד ביולוגיה ימית בפקולטה למדעי הים במכמורת, במסגרת המרכז האקדמי רופין. כבר כסטודנט פקד את המעגן במכמורת לעיתים קרובות והתנסה בהשטת כלי שיט שונים. בחברת סטודנטים נוספים שט במפרשית מסוג "סיל", סירה רעועה וישנה שאתגרה את כישורי השיט והאלתור של מי שהפליגו בה.

עם סיום לימודיו נשאר לעבוד במכללה, לימד סטודנטים והפליג איתם כסקיפר (משיט) לקפריסין וליוון במסגרת הלימודים. הוא לימד אותם על שגרת ההפלגה, תיקון תקלות, בישול על הספינה ועוד. טל היה איש ים מובהק, "ויקינג שהים הוא סביבתו הטבעית", כפי שהגדירו אותו חבריו. הוא נהנה מאוד לשוט למקומות חדשים, לצלול במים ולדוג דגים.

באוקטובר 2012 החליטו מזי וטל לחזור עם ילדיהם לכפר עזה, ולהקים שם את ביתם. הם לא נרתעו מההסלמה בפיגועים ובירי הרקטות מרצועת עזה לעבר ישראל, שהובילו למבצע "עמוד ענן" באמצע נובמבר, שבועות אחדים לאחר הגעתם. "שום דבר לא ישבור אותנו", אמר אז טל, "זה הבית. זה המקום שבו אנחנו רוצים לגדל את ילדינו".

בחלוף השנים הפך טל לדמות מרכזית בכפר עזה. הוא נבחר להיות חבר בהנהלת הקיבוץ, והיה פעיל משמעותי ומוערך בתהליך קבלת ההחלטות ובקביעת סדר היום של הקיבוץ, הן כחבר הנהלה, והן כחבר בדירקטוריון הכלכלי של הקיבוץ. "הקפטן של הכפר", כך כינו אותו חבריו.

טל עבד כמנהל צוות תפעולי בנמל אשדוד, ואהב מאוד את עבודתו. גם שם, היה עובד מוערך ואהוב, דעתן ובולט. אחד העובדים סיפר שהיו לטל דעות מגובשות בכל נושא,

ועם זאת ידע להכיל גם דעות אחרות. לצד עבודתו בנמל המשיך לשמש כסקיפר בהפלגות של הפקולטה למדעי הים במכמורת. נהג לצרף את ילדיו להפלגות ליוון, שהותירו אצלם זיכרונות נעימים.

בקיבוץ שירת כמפקד כיתת הכוננות של הקיבוץ, וכמדריך ירי של כיתות כוננות נוספות.

הספורט תפס חלק מרכזי בחייו. התאמן בקרוספיט שלוש פעמים בשבוע, שיחק טניס, כדורעף ופולו קיאק, ואף התאמן בקבוצת הכדורגל "שועלי כפר עזה", לצד שחקנים צעירים ממנו בשני עשורים. גם כאן, כמו בכל מקום שבו שהה, הנהיג את הקבוצה, קבע את הנהלים ונחשב לרוח החיה.

טל ניחן בחוש טכני ובידי זהב. כמו כן היה בשלן מצטיין, שהתמחה בהכנת בשר. נהג להכין בשמחה ארוחות משפחתיות, והוציא מתחת ידיו תבשילים טעימים.

טל היה איש חזק ומרשים, חכם ואהוב. ג'ינג'י שובב ותזזיתי, שנראה קשוח מבחוץ, אבל רך ועדין מבפנים. התאפיין בטוב לב, בנדיבות ובצניעות. תמיד נמצא בעשייה, ותמיד חייך. התמודד בקלות עם אתגרים, לא ויתר לעצמו, והגה פתרונות יצירתיים לכל בעיה. היה מצחיק ושנון מאוד, ושפע תובנות שכולם רצו לשמוע והומור שכולם רצו לחלוק.

ביום שישי, ערב שמחת תורה תשפ"ד, אירחו טל ומזי בביתם בכפר עזה כמה מבני המשפחה המורחבת. טל הכין להם סעודת מלכים כהרגלו.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023 , בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה .

באותו בוקר התעורר טל לקול מטחי רקטות, והבין מייד שהאירוע חריג בממדיו. כשהתלבש ונעל נעליים, כבר היו בקיבוץ עשרות מחבלים שהגיעו על גבי רחפנים, אופנועים וטנדרים. הוא אמר לאשתו ושני בניו להישאר בממ"ד והוסיף, "זה לא יום להיות גיבורים". הבת הבכורה ישנה באותו לילה בבית סבתה בקיבוץ.

באומץ לב פילס את דרכו לנשקייה, ומשם רץ וחילק את הנשק לחבריו לכיתת הכוננות.

טל נלחם בשבילי הקיבוץ בחירוף נפש, בנחישות ובגבורה, בעוד כדורי המחבלים שורקים סביבו, מנסים להשיג אותו. הוא הכווין כוחות, תדרך את חברי כיתת הכוננות, והתקשר לרבש"ץ של קיבוץ סעד הסמוך כדי לעדכן אותו ולהתריע. הוא נלחם על הבית, נאבק להציל חיים ופגע במחבלים.

אחרי שנורה מאש מחבלים ונפצע קשה, ביקש מחבריו לכיתת הכוננות שלא ינסו להצילו,

אלא ימשיכו להילחם. גם בשניות האחרונות לחייו נתן הוראות, עד שקולו נדם.

רב-סמל מתקדם טל אילון נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן ארבעים ושש בנופלו. הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין במושב שריגים-לי און בשפלת יהודה, וב-17.9.2024 הועבר ארונו למנוחת עולמים בבית העלמין בכפר עזה. טל הותיר אחריו אישה ושלושה ילדים, אם, אחות ושני אחים.

ספדה אימו: "טל בן אהוב שלי, הסקיפר הכי טוב במשפחה, כמו שכתוב לי בטלפון תחת שמך. הילד שלי עם הראש המלא תלתלים בלונדיניים, צהובים. ג'ינג'י באופי ובנשמה. הילד שלי שעל בשרו למד אובדן של אבא מהו, והיום, כאבא, ייטמן בחלקת קבר משלו.

טל, שיפי, צבי, טלסקי ומי יודע כמה עוד שמות ניתנו לך על ידי חבריך, אוהביך וכל מי שהכיר אותך. וכמה שמות נתנו לך החיים שאותם גמעת בשקיקה, ובלגימות ענק.ילד שוקק חיים שכמוך. דוהר על אופניו, רץ, מתרוצץ יחף על מדרכות הקיבוץ, אבל תמיד עם עין אחת על המשפחה, רואה הכול. דואג בלי מילים, רגיש בלי פוזות, רואה את כל האחרים, ובשקט עושה.

עמוק כמו הים שאהבת כל כך, חכם של החיים. שועט קדימה כשצריך לעזור, ולא עושה חשבון למחיר. הפעם, לקחת את זה עד לקצה, עד שכלו הקצין, ותמו החיים. כי כזה אתה. לא אתה תעמוד מנגד. לא אתה תתנער כשצריך אותך...

אם היית עומד כאן ומקשיב למה שקורה פה, היית נבוך, מסמיק עד לשורשי הקרחת, ואומר משהו קורע מצחוק. יחד היינו עכשיו מתגלגלים מצחוק, מאיזו אמירה אגבית שהיית מפטיר בנונשלנטיות מחושבת וחכמה.

פרשת בראשית, אותה קראו בשבוע שבו נהרגת, מסתיימת בהחלטה נוראית של אלוהים למחות את האדם אשר ברא מעל פני האדמה, כי רבה רעת האדם בארץ. את הרוע הזה חווינו על בשרנו. בפרשת נח, אותה קוראים השבוע, יש תקווה להתחלה חדשה. אלוהים ניחם על המבול, ומבטיח ברית של קשת בענן. אני יודעת כי גם אנחנו, כמשפחה, נמצא את הכוחות ואת התקווה בתוכנו, כי כאלה אנחנו.

ילד שלי, אני אוהבת אותך, ולעד תישאר חלק ענק מהמשפחה, אהוב, אוהב, מחבק ומחובק. כי בלעדיך אנחנו פשוט חסרים."

ספדה לו אלמנתו: "אנחנו יחד כבר עשרים ושלוש שנים, מספיק זמן כדי שנהפוך שלם, שנהפוך אחד. אני לא דואגת שאהיה לבד. אתה איתי, אתה ממשי, אתה חי בי ובילדים. אתה אלמותי, החיוך שלך נצחי, אתה בכל אחד ואחת מאיתנו. אתה הקפטן שלנו, הקפטן שלי. תכניס את הקואורדינטות, שאדע לאן לנווט את הספינה. אתה תהיה הרוח במפרשים, ואני אעשה כמיטב יכולתי לשלוט על ההגה. אוהבת אותך, ממוש. במותך ציווית עלינו להמשיך את דרכך, דרך של אומץ, אחריות, חוכמה, מחויבות, נתינה אינסופית, ותמיד עם חיוך גדול".

ספד לו חגי, חברו: "הייתה לי זכות, טלסקי, כמו לכל מי שזכה אי פעם לבלות דקה איתך. איכשהו היית אח גדול לכל כך הרבה אנשים, גם לאלה שזכו רק בימים בודדים איתך על סירה. זכיתי להרבה יותר ממך, וכשאני חושב על כל הסיפורים, אני מבין שוב עד כמה אתה מיוחד ונדיר וכל כך כל כך יקר. אדם פראי ועדין ואוהב, חד כתער, נבון ורגיש שאין כאלה דברים. וכמה אהבה יצאה ממך תמיד. ראיתי דורות של סטודנטים שחנכת, שמאוהבים בך מעל הראש לתמיד. כמוני".

כתב אבנר, בשם קבוצת "שקד" מקיבוץ כפר עזה, באזכרה לרגל שנה לנפילתו של טל: "שיפי שלנו, טלטול שלנו , כמעט שנה עברה שאתה לא כאן, ובכל זאת אתה כאן איתנו כל הזמן. אין יום שבו אנחנו לא חושבים עליך, מה היית אומר, ויותר חשוב, מה היית עושה... ביולי חגגנו יחד עם המשפחה שלך והמוני החברים שאספת לאורך כל תחנות חייך את יום ההולדת שלך. אנחנו בטוחים שככה היית רוצה שיזכרו אותך: אוכל טוב, אלכוהול, משפחה וחברים. בטח אתה מסתכל מלמעלה, רואה אותנו בוכים, שומע שמספרים עליך. מנחם לחשוב עליך מוקף בחברים גיבורים, נקרע מצחוק, יורד עלינו ואומר כמו תמיד: 'עזבו אתכם משטויות – לכו תעשו קפה', ובסוף תמיד החיבוק הזה ששובר את הצלעות ולוקח זמן להסדיר נשימה. מחשבה כזו מעלה חיוך אוטומטי על הפנים. שיפי, ככל שהזמן עובר החלל הנפער גדל והולך ותחושת האובדן מתעצמת. אתה היית, עודך ותהיה תמיד אח שלנו, חלק בלתי נפרד מאיתנו. אנחנו נתגעגע לעולמים."

בני המשפחה הפיצו מדבקה לזכר טל, שעליה תמונתו והמשפט שנהג לומר: "אל תתחרט אף פעם על משהו שגרם לך לחייך".

מתכון של טל ללחמניות באן ממולאות בשר מפורק מופיע באתר "מבשלת חמה - כפר עזה".

חברו הקרוב של טל, יניב קסטנבאום, הרבש"ץ של קיבוץ אור הנר, קרא לבתו על שמו - גוני טל .

להנצחת טל הוקמה עמותת "טלסקי", לטיפול בלוחמי צה"ל ונפגעי מלחמות ופעולות מבצעיות באמצעות פעילות ימית של חתירה בקייקים.

התערוכה "יונקים במעמקים" בשיתוף עמותת מחמל"י (מרכז חקר, מידע וסיוע ליונקים ימיים בישראל) שהוצגה ב-2025 במוזיאון הימי הלאומי בחיפה, הוקדשה לזכרו של טל.

אימו, כמו גם אלמנתו של טל ושלושת ילדיו, התגייסו להמשיך את מורשתו של טל על ידי בנייה מחדש של הבית והקהילה בקיבוץ כפר עזה.